<h1>ספר התרומות שער נ"א חלק ה'</h1>
<h2>דף סז.</h2>
והיכא שהלוה ראובן לשמעון בשטר וחתום בו יהודה ואחר עמו באותו שטר, ועכשו רצה למוכרו או לתתו לאחד מעידי השטר, אם זוכה באותו חוב בכח אותו שטר אם הלוה אינו מודה חובו. ועל זה גרסינן עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חששו חכמים לדבר. והא איתא בגיטין בפרק האומר [ס"ז ע"א], והכי קא מייתי לה הרי"ף ז"ל בהלכותיו במסכת יבמות פרק כיצד [כ"ה ע"ב], ופסק שאם רצה אחד מן העדים לקנות אותה שדה או לישא אותה אשה הרשות בידו ולא חיישינן לחשדא. וכמו שהביא אותו ירושלמי [יבמות פ"ב הי"ב] דקתני שאין שנים מצויים לחתום מפני אחד וכולן מותרות לבנים ולאחיהם, שאין אדם מצוי לחטא לא מפני בנו ולא מפני אחיו. וכתב הרב בהלכותיו ולא ב"ד דוקא, דאפילו [שנים] נמי לא חשידי. ודוקא חתמו שנעשה כמי שנחקרה עדותן, אבל שיבא ויעיד לא. ומשנה דוקא כשמכרה לאחד מהם אבל אם מכרה לשניהם איכא למיחש.
